סונול ישראל בע"מ נ' הררי

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תובענה לסכום קצוב ע"ס 2,554 ₪ שהוגשה בהוצאה לפועל, וכן בקשה להאריך המועד להגשתה.

דינה של התנגדות זו כדין בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה לפי סדר דין מקוצר (הוראת תקנה 109ט לתקנות ההוצאה לפועל, התשם – 1979).

תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת:

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

תקנה 528 לתקנות סד"א קובעת:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר דין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לאחר שעיינתי בבקשותיה של המבקשת ובתגובת המשיבה, סברתי כי דין הבקשות להידחות, ללא צורך בחקירת המבקשת, ולהלן נימוקי החלטתי:

המבקשת מתנגדת לתביעה מן הטעמים הבאים:

א.המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי קשה ביותר, משום שהינה אם חד-הורית לשלושה ילדים, מובטלת, המקבלת דמי מזונות בסך של 1500 ₪ לחודש בלבד, ומסתייעת בבנה הגדול, העובד לשם פרנסת המשפחה.

ב.המבקשת טענת כי החוב נשוא התביעה נוצר ע"י בעלה לשעבר, ובהסכם הגירושין נקבע שלא תשא בחובותיו (ס' 10 להסכם שקיבל תוקף של פסק דין מאת בית המשפט).

ג.הגרוש מצוי בהליכי פשיטת רגל ולכן התובעת אינה יכולה לתבוע החוב ממנו. על כן, מצאה לה פתרון נוח בדמות תביעת המבקשת.

לאור האמור המבקשת מתנגדת לתביעה ומבקשת לבטלה.

כאמור, אין בידי לקבל את הטענות הנ"ל כטענות הגנה.

ראשית, לפי ההלכה אין הסכם גירושין מחייב את נושי הצדדים לו, אף אם ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. פסק דין כזה תקף אמנם כלפי הצדדים להסכם הגירושין, אולם אין בכוחו לחייב צדדים שלישיים שלא היו צד להליך שבפניו, אלא במקרים מיוחדים, בהם נקבע בפסק הדין במפורש כי הוא מחייב צד שלישי כלשהו, ואין זה המקרה כאן.

בע"א 143/51 ר' העיר, חברי המועצה ותושבי רמת גן ואח' נגד חברת פרדס ינאי בע"מ, פד"י י, 1804 קבע כב' השופט זוסמן:

"זה הכלל: פסק-דין אינו מחייב אלא את בעלי-הדין; ואילו אחרים ("זרים") שלא הזומנו להופיע, ולא ניתן להם להשמיע טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, שורת הצדק דורשת לפטור אותם מתוצאות המשפט..."

אשר על כן, הטענה כי נחתם הסכם גירושין בין בני הזוג וכי הבעל לקח על עצמו את תשלום החובות, אף אם היא נכונה, איננה יכולה לעמוד למבקשת כהגנה מפני התביעה האישית נגדה, שכן התובעת לא הייתה צד להליך ולא מסרה הסכמתה להעברת הנשייה אל הבעל בלבד.

שנית, מצבה הכלכלי של המבקשת, קשה ככל שיהיה, אינו הגנה מפני התביעה, משום שאין בו הכחשה לעצם קיומו של חוב, או הכחשה לנכונותו של החוב. מצבה הכלכלי של המבקשת יכול להוות בסיס לאופן פירעון החוב, על פי צו תשלומים שיקבע רשם ההוצאה לפועל, על סמך היכולת הכלכלית שתקבע בעת חקירתה של החייבת.

שלישית, העובדה כי בעלה לשעבר של המבקשת שרוי בהליכי פשיטת רגל, אף היא אינה יכולה לעמוד למבקשת כהגנה, משום שהתובעת מחזיקה בעילת תביעה נפרדת ועצמאית כלפיה, בתור מי שחתמה על ההסכם עם התובעת. לתובעת זכות לתבוע בנפרד את המבקשת ואת בעלה לשעבר, והשאלה אם הגישה תביעה גם נגדו, איננה רלוונטית לשאלה אם יש בידי המבקשת, כשלעצמה, הגנה מפני התביעה.